קצת חיפושים מסביב:

 Hella Jongerius היא מעצבת שאני מעריכה מאוד כבר שנים רבות, בעבודות שלה מורגשת אסטתיקה מדהימה, נראה שהמוצרים שלה לא צריכים פונקציה, כאילו היופי שלהם הוא תכלית האוביקט. 

עכשיו כשאני מסתכלת שוב על עבודותיה בהקשר של התהליך שלי, אני רואה שהלה עוסקת הרבה במרווח שבין תעשייתי לקראפטי, בראיון איתה היא אומרת שייצור תעשייתי הוא הכרחי אבל היא תמיד משתדלת שבעיצוב האוביקט תורגש נגיעת יד אנושית, שלמרות שהתהליך הוא תעשייתי כל אוביקט מעט שונה מהקודם לו. כך למשל בצלחות הקרמיקה שמוכנסות לתנור השריפה בטמפרטורה גבוהה בהרבה מהרגיל ולכן כל צלחת מקבלת עיוות שונה , אך עדיין התהליך הוא תעשייתי לגמרי

או למשל בכפתורים שהיא ייצרה לספה שעיצבה  לויטרה, שבכל פעם שתופרים את הכפתור לספה החיבור יראה שונה בעיקבות עודף החורים

Patricia Urquiola גם עוסקת הרבה בשאלה של ידני מול תעשייתי

אני רוצה לייצר אוביקטים שבתהליך הייצור התעשייתי שלהם יש נגיעה אנושית, מתוך אמונה שבני אדם מחפשים, חושקים ותופסים אוביקטים שאנרגיה אנושית הושקעה בהם כחפצים בעלי ערך גדול יותר מכאלו שיוצרו אך ורק על ידי מכונות.