שיבוץ עץ ואבנים שעשה סבו של חבר שלי שעלה מפרס
השנה אני עובדת על פרוייקט הגמר שלי, בלוג זה יעקוב אחר התהליך
פעמים רבות אני תוהה למה יש לי משיכה גדולה לעבודת יד, חפצים שמועצבים ונעשים על ידי אדם.
למה חפץ שהושקע בו זמן ועבודה, לעיתים סיזיפית, שווה יותר בעיני מחפץ שיוצר ע"י מכונה בכמה שניות מועטות?
האם המטען התרבותי והמסורתי שמביאות איתן עבודות היד הוא זה שהופך אותן להיות בעלות משמעות ?
הכלאה | תרבות
תרבות של הכלאה?
שעוסקים בעיצוב יש רצון ונטיה לעסוק בתרבות, במסורת, לחזור אחורה כדי להבין איך להביט קדימה, בארץ שלנו, ארץ צעירה שקשה להצביע בה על תרבות ומסורת הייחודית רק לה, יש מחסור ברקע התרבותי- מקומי מצד אחד ועושר גדול של תרבויות שונות ומגוונות מצד שני. העולים שהגיעו לארץ הזאת ובנו אותה הגיעו ממחוזות שונים, כל אחד הגיע עם התרבות והמסורת שלו. באותן שנים של הקמת המדינה הייתה בארץ מגמה של הסתרת המקורות התרבותייםפ של העולים ורצון ליצור ישראלי חדש נטול מסורות אוטנטיות מהגלות. וכך גם בעולם האומנות והעיצוב.
בשנת 1954 הקימה רות דיין את חברת "משכית", עבודות משכית התבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח בתחומי צורפות התכשיטים וכלי היודאיקה, האריגה, הרקמה, הסריגה ועיצוב האופנה ששילבו פולקלור עם עיצוב מודרני. לדברי אוצרת האתנוגרפיה במוזיאון ארץ ישראל, בתיה דונר: "בתקופה שבה נדרשו כל העולים לשכוח את עברם ולהשתלב במדינה הצעירה, ניסחה עבורם משכית את עברם כמקור לתחושת ערך".
למה חפץ שהושקע בו זמן ועבודה, לעיתים סיזיפית, שווה יותר בעיני מחפץ שיוצר ע"י מכונה בכמה שניות מועטות?
האם המטען התרבותי והמסורתי שמביאות איתן עבודות היד הוא זה שהופך אותן להיות בעלות משמעות ?
הכלאה | תרבות
תרבות של הכלאה?
שעוסקים בעיצוב יש רצון ונטיה לעסוק בתרבות, במסורת, לחזור אחורה כדי להבין איך להביט קדימה, בארץ שלנו, ארץ צעירה שקשה להצביע בה על תרבות ומסורת הייחודית רק לה, יש מחסור ברקע התרבותי- מקומי מצד אחד ועושר גדול של תרבויות שונות ומגוונות מצד שני. העולים שהגיעו לארץ הזאת ובנו אותה הגיעו ממחוזות שונים, כל אחד הגיע עם התרבות והמסורת שלו. באותן שנים של הקמת המדינה הייתה בארץ מגמה של הסתרת המקורות התרבותייםפ של העולים ורצון ליצור ישראלי חדש נטול מסורות אוטנטיות מהגלות. וכך גם בעולם האומנות והעיצוב.
בשנת 1954 הקימה רות דיין את חברת "משכית", עבודות משכית התבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח בתחומי צורפות התכשיטים וכלי היודאיקה, האריגה, הרקמה, הסריגה ועיצוב האופנה ששילבו פולקלור עם עיצוב מודרני. לדברי אוצרת האתנוגרפיה במוזיאון ארץ ישראל, בתיה דונר: "בתקופה שבה נדרשו כל העולים לשכוח את עברם ולהשתלב במדינה הצעירה, ניסחה עבורם משכית את עברם כמקור לתחושת ערך".
הירשם ל-
רשומות (Atom)